אם המגמות שראינו בימים האחרונים תמשכנה, אזי השבוע ייזכר כשבוע בו נתניהו הרס לעצמו את הבחירות. הליכוד מאבד 4 מנדטים תוך שבוע בלבד ויורד ל-26. נחמה פורטה שזה לא לטובת קדימה, שנשארת עם תחזית ל-23 מנדטים. זה השבוע השלישי בו הצפי לקדימה לא משתנה, וסביר להניח שזה קו הבסיס שלה. מצב הליכוד נזיל בהרבה. במשך שישה שבועות מקומות 30-31 היו בהישג יד דרך קבע. התנהגות זו מאוד בעייתית למי שאמור לנצח – מנצח צריך להראות מגמת עלייה, לא קיפאון. ואכן השבוע ראינו התמוטטות לטובת ליברמן שהיה במגמת עלייה בשבועות האחרונים. מגמות נוטות להתחזק לקראת רגע ההכרעה, ולא היינו שוללים היחלשות נוספת של הליכוד. מנגד, גם עלייה חזרה לא תפתיע. מה שנוגע לקדימה ולבני, ייתכן וקמפיין הנשים אף שמועיל, הגיע מאוחר מדי.

העבודה חוזרת ל-16 מנדטים (1+) ובכך ממשיכה את הנדנדה של החודש האחרון בין 15 ל-16 ח"כים. העבודה לא שברה מחסום זה מתחילת הקמפיין, וקשה לראות מה ביכולתו של ברק לעשות בנידון. עסקת שליט אפשרית היא הקלף היחיד שעוד לא נוסה, אך ספק שהחמאס ירצה לעזור למישהו בממשלה הנוכחית. מרצ אף היא שבה ל-6 מושבים (1+). מרצ אולי מאשימה את המלחמה בחוסר הצלחתה לגדול, אבל הסיבה כנראה היא פשוט חוסר מסר חיובי עדכני. מהלך ה-"איחוד" היה אבוד מלכתחילה כנראה, הרי ההיגיון שבלצרף אנשים שכבר תומכים בך דל. חוץ מלגרום לכעס בקרב מועמדים שנבחרו והוזזו, קשה לראות מה תרם המהלך, לפחות על-פי ההגיון והסקרים.

ל, לי, ליב, ליבר, ליברמן. אולי אביגדור ליברמן עוד לא הוכיח עצמו כמנהיג, אבל טרנדי ופופולארי הוא ללא ספק. זה שרבים מחברי המפלגה שלו אינם אישים בולטים וידועים בציבור או כאלו שהאג'נדה שלהם וזו של המפלגה מוטלת בספק כי אחת היא, לא מפריעה לציבור. ישראל ביתנו ממשיכה במגמת העלייה וכבר מתכוננת ל-18 מנדטים (2+). מתחילת הקמפיין (10) ישראל ביתנו כמעט והכפילה את כוחה, ואולי עוד תעשה כן. בניגוד לתחזיות שדיברו על רוסים וקצת ימין כקהל היעד של המפלגה, הצליח ליברמן להגיע לתומכי המרכז ושמאלה מכך עם הקמפיין האגרסיבי ביותר שראינו בבחירות הללו. פינקלשטיין כנראה באמת שווה כל דולר אותו הוא גובה. יחד עם זאת, אולי הוא הגיעו לשיאו שבוע מוקדם מדי.

ומה עם "אויביו" המושבעים של ליברמן – המפלגות הערביות? בניגוד למאבקי העבר – ישראל בעלייה מול ש"ס ושינוי מול ש"ס, שתרמו להתחזקות הדדית של שני הצדדים, הפעם רק המתקיף מתחזק. חד"ש – 4, רע"מ-תע"ל – 3 ובל"ד – 2 לא מצליחות למנף את המאבק בליברמן להישגים אלקטוראליים. הציבור הערבי אדיש, מיואש ופגוע, וכנראה נחזה באחוז הצבעה נמוך במיוחד. הקורבן הפוטנציאלי היא בל"ד שאולי תיעלם מהכנסת. חד"ש לעומתה מקווה לשחזר את הישגו של דב חנין ולגרוף קולות חדשים מצעירי תל-אביב. אם להאמין לפייסבוק, לחד"ש יש על מה לבנות.

ש"ס (10) ניסתה השבוע להחיות את מאבקי העבר עם המגזר הרוסי והחילוני, אבל הפעם אין לכך שום השפעה. גיס חמישי "מפחיד" את הציבור הרבה יותר מעוד חנות לממכר חזיר ליד שלוש החנויות שכבר מוכרות חזיר. תעמולת החזיר יעילה אולי במישור המוניציפאלי, אבל לא מול בשארה האיום והבוגדני. לאחר שהייתה לשון מאזניים וחדרה לציבורים חדשים כל פעם, ש"ס חוזרת להיות מפלגה חרדית. מצבה של מתחרתה האשכנזית, יהדות התורה (5), בעייתי עוד יותר. המפלגה לא הצליחה להוציא עד עכשיו "קול קורא" של כל הרבנים האשכנזים, ומסתפקת בהמלצות תמיכה ל-"מפלגה חרדית". יש נתק בין גדולי הדור לשליחים הפוליטיים שלהם שמחלחל לציבור, ועלול להכשיל את יהדות התורה בבחירות.

משתתפים נוספים בסכסוכים פנימיים ורבנים מתחרים הם הכתומים. האיחוד הלאומי – 4, והבית היהודי – 3, נותרים ללא שינוי. מבחינה אלקטוראלית הפילוג נראה כמהלך נכון, ולפחות בינתיים סך המנדטים גבוה ממה שנחזה למפלגה המאוחדת בראשית הדרך (6). אבן הנגף היחידה היא סכנת מיעוט מצביעים בקרב המתנחלים, וזה אכן מרכז את תשומת הלב במטות המפלגות היריבות.

בקרבת אזור אחוז החסימה אנו רואים נוכחות משושלת – הירוקים, הגימלאים והתנועה החדשה-מימד. סקרים באחוזים כל-כך קטנים הם קצת מעל לניחוש מושכל, וכניסה של מי מהשלושה, כולם או אף אחת לא אמורה להוות הפתעה. סיכוי נמוך עוד יותר הוא לעלה ירוק (אם קופטש לא יכלא על הצינגלה), ולישראל חזקה (אם לא ישרפו לסנה את הבית).

זהו. אין יותר סקרים. המדע סיים את תפקידו מתוקף חוק המגביל פרסום סקרים לפני הבחירות, ונשארנו עם קוראות בקפה, אסטרולוגים, נומרולוגים ושאר מנחשים עד ליום הבוחר. ביומיים הקרובים נפרסם מספר תרחישים ותחזיות על סמך המידע שהצטבר עד עתה, וננסה להבהיר את ערפל הסקרים העוטף אותנו.